אכילה קשובה: מיינדפולנס על הצלחת
איך לזהות רעב ושובע אמיתיים, למה כדאי להאט, ותרגול קצר של חמישה צעדים שאפשר לנסות כבר בארוחה הבאה.
כמה מהארוחה האחרונה שלכם אתם באמת זוכרים? אם התשובה היא „אכלתי מול המחשב” או „גללתי בטלפון”, אתם בחברה טובה. רובנו אוכלים על אוטומט, מהר, תוך כדי משהו אחר. אכילה קשובה מציעה דרך אחרת: לא דיאטה ולא רשימת כללים, אלא דרך להחזיר את תשומת הלב לצלחת ולגוף.
מה זו אכילה קשובה
אכילה קשובה (Mindful Eating) מבוססת על עקרונות המיינדפולנס: תשומת לב מכוונת לרגע הנוכחי, בסקרנות ובלי שיפוטיות. בהקשר של אוכל, המשמעות היא לשים לב למה שאנחנו אוכלים, איך זה מרגיש, ומה הגוף מספר לנו לפני הארוחה, במהלכה ואחריה.
חשוב להבהיר מה אכילה קשובה לא: היא לא שיטה לירידה במשקל, ולא דרך „מנומסת” להגביל אוכל. מחקרים מצביעים על כך שהיא יכולה לעזור בהפחתת אכילה רגשית ואכילה מתוך דחף, ובשיפור היחסים עם האוכל, אבל המטרה המרכזית היא חוויה מודעת ונעימה יותר, לא מספר על המשקל.
רעב ושובע: שני אותות שקל לפספס
הגוף שלנו מצויד במערכת משוכללת של אותות רעב ושובע, שכוללת הורמונים, מתיחה של דופן הקיבה ומסרים שעוברים בין המעי למוח. הבעיה היא שהאותות האלה לא צועקים. אות השובע, למשל, מגיע בדרך כלל באיחור של כמה דקות אחרי שאכלנו מספיק, ולכן כשאוכלים מהר קל לעבור אותו בלי לשים לב.
כדאי גם להבחין בין רעב פיזי לרעב רגשי. רעב פיזי מתפתח בהדרגה, מורגש בגוף (בטן ריקה, ירידה באנרגיה, קושי להתרכז) ונענה למגוון מזונות. רעב רגשי מגיע לרוב בפתאומיות, מתמקד במזון מסוים, ומגיע יחד עם רגש כמו שעמום, לחץ או עצב. שניהם לגיטימיים לגמרי. המטרה היא פשוט לזהות מה קורה, כדי שתהיה לנו בחירה.
למה להאט
האטה היא אולי הכלי הפשוט והחזק ביותר. כשאוכלים לאט, יש לאותות השובע זמן להגיע, הלעיסה טובה יותר ומקלה על העיכול, ובעיקר, אנחנו פשוט נהנים יותר מהאוכל. זה לא אומר שכל ארוחה צריכה להימשך שעה. גם עשרים דקות במקום שבע עושות הבדל גדול.
תרגול של חמישה צעדים לארוחה הבאה
הנה תרגול קצר שאני אוהבת להציע. לא חייבים לעשות אותו בכל ארוחה. מספיקה ארוחה אחת ביום, או אפילו בשבוע, כדי להתחיל להרגיש את ההבדל.
- עצירה ונשימה. לפני הביס הראשון, עצרו לשלוש נשימות. שימו לב איך אתם מרגישים ומה רמת הרעב שלכם, בסולם של 1 עד 10.
- הסתכלות. התבוננו בצלחת: צבעים, צורות, מרקמים. מאיפה הגיע האוכל הזה? מי הכין אותו?
- ביס ראשון במלוא תשומת הלב. הריחו, טעמו ולעסו לאט. אילו טעמים עולים? איך המרקם משתנה תוך כדי לעיסה?
- הנחת הסכו״ם בין ביס לביס. פעולה קטנה שמאטה את הקצב באופן טבעי ומשאירה מקום להקשבה.
- בדיקת אמצע. באמצע הארוחה, עצרו לרגע ובדקו שוב את רמת הרעב. אולי אתם כבר קרובים לשובע נעים, ואולי עוד לא. שתי התשובות בסדר.
ומה אם זה מרגיש מוזר?
בהתחלה זה כמעט תמיד מרגיש מוזר, וזה טבעי. כמו בתרגול יוגה או מדיטציה, גם כאן המחשבות יברחו, ונמצא את עצמנו אוכלים מהר שוב. אין צורך להילחם בזה. פשוט שמים לב ומחזירים את תשומת הלב לצלחת, בעדינות, שוב ושוב.
אם אתם מרגישים שהיחסים שלכם עם האוכל מעוררים מצוקה, למשל אכילה שמרגישה לא בשליטה או עיסוק מתמיד באוכל ובמשקל, חשוב לפנות לליווי מקצועי של דיאטנית או איש/אשת מקצוע בתחום בריאות הנפש.
בקצרה
- אכילה קשובה היא תשומת לב לאוכל ולגוף, בסקרנות ובלי שיפוטיות.
- אותות השובע מגיעים באיחור, והאטה עוזרת לשמוע אותם.
- אפשר להתחיל מארוחה אחת ומחמישה צעדים פשוטים.
בתיאבון, ובנשימה.